הסכמי ממון והסכמי חיים משותפים

ברירת המחדל בישראל היא שרכוש שנצבר במהלך החיים המשותפים מתחלק בין בני הזוג בפרידה, גם אם רק אחד מהם רשום עליו. הסכם ממון הוא הדרך לקבוע אחרת - מה נשאר של כל אחד, מה משותף, ומה קורה עם נכס שהתקבל במתנה או בירושה. בלי הסכם, ההכרעה עוברת לבית המשפט ולכללים כלליים שלא בהכרח משקפים את מה שהתכוונתם אליו.

הרבה זוגות מנסחים ביניהם מסמך ומניחים שהעניין סגור. הסכם ממון שלא אושר בהליך הנדרש לא מקבל את המעמד שהחוק נותן לו, ובדיוק ברגע שבו הוא נחוץ מתברר שאין על מה להישען. אצלי ההסכם נערך לצד ההסבר על אופן האישור: לפני הנישואין ההסכם מאושר בפני נוטריון או רשם הנישואין, ולאחר הנישואין נדרש אישור בית המשפט לענייני משפחה.

לידועים בציבור התמונה מורכבת עוד יותר, כי אין רגע פורמלי שממנו מתחילים לספור. הסכם חיים משותפים קובע מתי החיים המשותפים החלו, מה כל אחד הביא איתו, איך מתנהל חשבון משותף, ומה נעשה בדירה שרק אחד מהם רשום עליה אך שניהם משלמים עבורה. ככל שהדברים נכתבים מוקדם, כך פחות מקום לפרשנות בדיעבד.